שני צדדים של אותו מטבע

כחלק מהתפקיד בחברות היי-טק שונות, עליי לגייס עובדים ולבדוק את התאמתם לתפקיד מבחינה מקצועית. לאחרונה, בגלל צמיחה מהירה של החברה, אני מראיין הרבה. אפילו הרבה מאוד.

מצד שני, חוסר היציבות בהיי-טק לא פעם (ולא פעמיים) גרם לי לחפש מקום עבודה חדש. אז התראיינתי הרבה. אפילו הרבה מאוד.

בפוסט הזה אני רוצה לדבר על שני הצדדים של אותו המטבע, או במקרה שלנו – של אותו שולחן הראיונות.

כמראיין אני רואה את החולשות של המועמדים – מי מתרגש, מי מדבר יותר מדי, ממי צריך "לדוג" מידע, מי בא לא מוכן, מי "משמיע את אותו התקליט" בכל ראיון. יש מועמדים שלא זוכרים מה כתוב בקו''ח (כולל שנים וטכנולוגיות), יש כאלה שלא יודעים לתת הסבר אפילו בסיסי על הטכנולוגיות ש"מככבות" שם ופרויקטים שהיו מעורבים בהם. במהלך הראיון אני בטוח שכאשר אני בעצמי אצטרך לעמוד במקומו – אני בחיים לא אעשה אף אחת מהטעיות האלה!

ואז בסוף שבוע אני פוגש חברים מהעבודה הקודמת לפעילות עם הילדים. בזמן שהילדים נותנים לנו חמש דקות של שקט, אחד החברים שואל אותי בתמימות – תגיד, מה אתה עושה בעבודה?

אני עונה. ורגע אחרי שאני מסיים, אני מבין שזה בדיוק מה שקורה כשאני מתראיין. אמנם הסברתי מה אני עושה, אבל לא טוב. לא הצלחתי להעביר את הקושי של הפרויקט, שכחתי להזכיר את רוב הטכנולוגיות שאנחנו משתמשים. מתוך חמישה מוצרים שאני מעורב בהם שכחתי לספר על שלושה... הייתי משעמם, וכל מה שאני עושה בעבודה פתאום בדיעבד נשמע משעמם, פשוט מדיי, חסר אתגרים וכיף. איך אני(!), שרואה את כל הדברים האלה מהצד יום-יום (ולעיתים שלוש פעמים ביום) עושה את זה בעצמי? אז אני קצת נחנק, נורא מתבאס, ומנחם את עצמי בעובדה שזה חבר, ואני לא צריך "למכור" לו כלום.

כבר ניחשתם מה קורה למחרת? לא? מגיע לעבודה מנהל חדש – ורוצה לפגוש אותי לשיחת היכרות. ושוב לא מכרתי! שוב אותה תמונה עגומה. הסבר חלקי, בלתי משכנע ושוב משעמם...

אז נכון, לא למדתי שיווק, וכנראה לעולם לא יהיה איש מכירות משגשג. למדתי את מדעי המחשב, ובזה אני טוב. אבל מה עושים, חברים? מי ישווק אותי? איך אוכל "למכור" את עשרות המוצרים שפיתחתי ומאות הטכנולוגיות שאני מכיר בראיון או סתם בפגישה עם חברים?

בפוסט הזה אני בונה את רשימת הדוגמאות של תשובות לא מוצלחות בראיון העבודה, והאלטרנטיבה המועדפת בעיניי, ולאט לאט אולי אוכל לגבש את כללי השיווק העצמי.